אני חי במנזר, בתוך ראשי ולבי.
שם אני מצמח את כל עולמי הפנימי והחיצוני.
שם אני ניזון מנשמתי ושם אני בונה את חיי.
מנזר זה מקום קשוח.
עם חוקים ברורים, סדר יום ומשמעת, בלתי מתפשרים.
אופי חיילי, עם רגישות ונפש של אמנים.
מקום פילוסופי של הגות, חשבון נפש תמידי והתבוננות אינסופית על דרכי פעולה נוספות, השבחה, שכלול פנימי ודיוק הכלי הרוחני, אשר אני מבקש להיות.
אני דוחף עצמי, לקצה היכולת בכל דבר.
באמונה שלי בבורא ובמדריכי האור, הנשלחים לסייע לי מטעמו, דבר ראשון.
בפעולה נכונה, עד כמה שאני יכול.
במאמץ לעזור, לסייע ולבנות אחרים, כפי שאני מסוגל.
במנזר, אתה מבין שאתה חלק ממשהו גדול ממך.
יש עוד אנשים פה וצריך שיתופי פעולה.
רצוי שכולם יעמלו למען כולם.
במנזר, אתה לבד, אבל אינך לבד.
כל בני האדם נועדו לשרת, אחד את השני ודרכם, את הבורא.
אני בונה אומץ באנשים, כדי שיוכלו לבחור.
אדם מפוחד, משותק ואינו מסוגל לבחור.
אני בונה משמעת, כי ללא משמעת, אינך יכול להוציא לפועל דבר וכך, גם לא תהיה משמעות לחייך.
אני בונה נחישות, שכן מטרות נעלות וקשות להשגה, דורשות עבודה לטווח רחוק, בלי נחישות ורוח בלתי מתפשרת, לא נוכל להתקדם, שכן העצלות והפיתויים תמיד יעצרו אותנו.
אני בונה רוח של עשייה קודם, הבנה אחר כך.
נעשה ונשמע.
המשמעות תבוא מתוך הליכה בדרך ועשייה, לא מברבורים והסברים.
אך בעיקר ויותר מכל, הכי חשוב והכי קשה, זה לעשות מבלי להבין, רק מאמונה אמיתית, תמימה ובלתי מתפשרת.
תמימות, הינה תכונה יפיפיה.
היא מאפשרת לא לדעת מה אפשר ומה לא.
היא מאפשרת חוסר שיפוטיות.
היא מאפשרת, לא לתת לפגעי העולם להיכנס פנימה ולשמר את הטוב.
אני דורש מתלמידי עבודה קשה, עם תמימות בלב ורוח שמאמינה בכל נס.
שכן איננו מתאמנים לבד, אנו מתאמנים בעזרת כוחות שמיים ודרכם, הכל אפשרי.
אל תבינו לא נכון, אני נבחן כל יום על מה שכתבתי.
אני חייב ללכת בדרך קודם וכל יום, מבחן חדש מגיע.
אני תלמיד של החיים כמו כל אדם.
אני פשוט מנסה, לאפשר לאחרים להכיר דרך זאת גם.
בעיני, זו דרך נפלאה מאין כמוה.
הכל פתוח, הרשות נתונה וכל מה שצריך לעשות, זה לא לדעת מה אפשר, לבקש עזרה מלמעלה, לעבוד קשה עד אשר הנס מתרחש ולהמשיך ולהכיר את האלוהות שבתוכנו עוד ועוד.
שם אני מצמח את כל עולמי הפנימי והחיצוני.
שם אני ניזון מנשמתי ושם אני בונה את חיי.
מנזר זה מקום קשוח.
עם חוקים ברורים, סדר יום ומשמעת, בלתי מתפשרים.
אופי חיילי, עם רגישות ונפש של אמנים.
מקום פילוסופי של הגות, חשבון נפש תמידי והתבוננות אינסופית על דרכי פעולה נוספות, השבחה, שכלול פנימי ודיוק הכלי הרוחני, אשר אני מבקש להיות.
אני דוחף עצמי, לקצה היכולת בכל דבר.
באמונה שלי בבורא ובמדריכי האור, הנשלחים לסייע לי מטעמו, דבר ראשון.
בפעולה נכונה, עד כמה שאני יכול.
במאמץ לעזור, לסייע ולבנות אחרים, כפי שאני מסוגל.
במנזר, אתה מבין שאתה חלק ממשהו גדול ממך.
יש עוד אנשים פה וצריך שיתופי פעולה.
רצוי שכולם יעמלו למען כולם.
במנזר, אתה לבד, אבל אינך לבד.
כל בני האדם נועדו לשרת, אחד את השני ודרכם, את הבורא.
אני בונה אומץ באנשים, כדי שיוכלו לבחור.
אדם מפוחד, משותק ואינו מסוגל לבחור.
אני בונה משמעת, כי ללא משמעת, אינך יכול להוציא לפועל דבר וכך, גם לא תהיה משמעות לחייך.
אני בונה נחישות, שכן מטרות נעלות וקשות להשגה, דורשות עבודה לטווח רחוק, בלי נחישות ורוח בלתי מתפשרת, לא נוכל להתקדם, שכן העצלות והפיתויים תמיד יעצרו אותנו.
אני בונה רוח של עשייה קודם, הבנה אחר כך.
נעשה ונשמע.
המשמעות תבוא מתוך הליכה בדרך ועשייה, לא מברבורים והסברים.
אך בעיקר ויותר מכל, הכי חשוב והכי קשה, זה לעשות מבלי להבין, רק מאמונה אמיתית, תמימה ובלתי מתפשרת.
תמימות, הינה תכונה יפיפיה.
היא מאפשרת לא לדעת מה אפשר ומה לא.
היא מאפשרת חוסר שיפוטיות.
היא מאפשרת, לא לתת לפגעי העולם להיכנס פנימה ולשמר את הטוב.
אני דורש מתלמידי עבודה קשה, עם תמימות בלב ורוח שמאמינה בכל נס.
שכן איננו מתאמנים לבד, אנו מתאמנים בעזרת כוחות שמיים ודרכם, הכל אפשרי.
אל תבינו לא נכון, אני נבחן כל יום על מה שכתבתי.
אני חייב ללכת בדרך קודם וכל יום, מבחן חדש מגיע.
אני תלמיד של החיים כמו כל אדם.
אני פשוט מנסה, לאפשר לאחרים להכיר דרך זאת גם.
בעיני, זו דרך נפלאה מאין כמוה.
הכל פתוח, הרשות נתונה וכל מה שצריך לעשות, זה לא לדעת מה אפשר, לבקש עזרה מלמעלה, לעבוד קשה עד אשר הנס מתרחש ולהמשיך ולהכיר את האלוהות שבתוכנו עוד ועוד.
