אתה מביט במראה ואינך מזהה.

מי הוא זה, העומד מול זה?

האם זה היום, או אתמול שנשחק?

האם זה משחק, של עתיד במרחק?

היכן האני, שהייתי?

מי הוא זה, ששואל, כאשר בהיתי.

פנים מוזרות, מתחלפות להן במראה,

עיניים בתוך עיניים מביטות ביראה.

ההווה זז, אני משתנה.

או שמא ההווה משתנה ואני, בלתי משתנה.

מה השתנה בי?

תפיסותי? ראיית עולמי?

או שמא זה הילד שבתוכי, שהוא חלדי האמיתי?

אינני באמת שואל, פשוט משתומם,

כאותו אדם קדמון, המביט בפעם הראשונה בכוכב נופל והוא דומם.

מתבונן ומקשיב לקול הפנימי,

זה שהילד ידע ומלמד אותי.

פעם הייתי אני,

היום אין אני,

יש רק אותי.