המורה העתיק צ'ן פוי, הגדיר שקונג פו, זו מערכת יחסים בין התלמיד למורה.
אם המורה מספק השראה ומצביע על הדרך, התלמיד, הוא זה שהולך בדרך ומחוייב לשרת אותה, כשם שהמורה הלך ( ועדיין הולך בה, אם הוא רואה את עצמו כתלמיד נצחי של האומנות והחיים) .
גישה של "מגיע לי כי שילמתי" , לא רק שמרחיקה את התלמיד רגשית מהמורה, אלא גם לא מאפשרת שום למידה מלב אל לב.
גישת "המגיע לי", היא של לקוח. לא תלמיד.
בתורות העתיקות, ישנם הרבה סיפורים והדגשות, על הצורך של התבטלות התלמיד בפני הדרך.
והסיבה היא פשוטה: אם אתה כבר יודע, אין מה ללמד אותך.
מורה אמיתי, מעביר תלמיד תהליך. תהליך של שינוי תודעתי ונפשי.
חלק מהתהליך, דורש התכה של תבניות התנהגות ומחשבה קודמות. וזה לא נעים. לא לאגו..
אגו שחושב שמגיע לו, לא יתבטל. ובכך לא יתאפשר שינוי.
ןבכך לא תהיה למידה. רק לימוד חיצוני של תנועות וזהו.
אפילו אם לתלמיד אין, רצון להעמיק בתורה, אפילו אם הוא רוצה רק למגר את הפחד - עדיין זה דורש אמון ומערכת יחסים אמיצה, בין המורה לתלמיד.
על כן, יש הרואים בלימודים חוג.
אחרים בית ספר.
אחרים בית.
ולאלו החפצים בשינוי מהותי ואמיתי : מקדש לרוח האנושית.